כלל ז חלק ה מהימן כבי תרי, מסיח לפי תומו, דברים הניכרים - מתי אסור מתי מותר ובאיזה אופן

הלכות לשון הרע כלל ז - ז וְעַתָּה נַתְחִיל לְבָאֵר בְּעֶזְרַת ה' דִּין קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע מֵאִישׁ, שֶׁהוּא מְהֵימָן כְּבֵי תְּרֵי (כשני עדים), אוֹ מִמֵסִיחַ לְפִי תֻּמוֹ, אוֹ אִם יֵשׁ לוֹ עַל הַסִפּוּר הַהוּא דְּבָרִים הַנִּכָּרִים שֶׁהוּא אֱמֶת, וְאַף שֶׁבְּרֹב הַדִּינִים הֵם שָׁוִין, אַף עַל פִּי כֵן חִלַּקְתִּי אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּסְעִיפִין בִּפְנֵי עַצְמָן, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ פְּרָטִים אֲחָדִים, שֶׁמִשְׁתַּנְּה כָּל אֶחָד בְּדִינוֹ מֵחֲבֵרוֹ, וְגַם שֶׁלֹּא יִתְעַרְבְּבוּ עֵינֵי הַקוֹרֵא מִפְּנֵי רֻבֵּי הָעֲנָפִים, שֶׁמִתְפַּשְּׁטִים מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְזֶה הֵחֵלִי בְּעֶזְרַת החוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת. אִסּוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם שָׁמַע מֵאִישׁ, שֶׁהוּא מְהֵימָן לֵה כְּדִבְרֵי שְׁנֵי עֵדִים, וּמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ד' סָעִיף ה', דְּמֻתָּר לְגַלּוֹת הָעִנְיָן בְּהַצְנֵעַ לְרָבּוֹ וּלְאִישׁ סוֹדוֹ, אִם יֵדַע, אֲשֶׁר יָאֲמִין דְּבָרָיו כְּדִבְרֵי שְׁנִי עֵדִים, וּמֻתָּר לְרַבּוֹ לְקַבֵּל דָּבָר זֶה וְלִשְׂנֹא אוֹתוֹ וּלְהִתְרַחֵק מֵחֶבְרָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע לוֹ, שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, הַיְנוּ שָׁם, שֶׁהוּא דָּבָר אֲשֶׁר לְפִי הָאֱמֶת מֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר זֶה, אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁעָבַר בְּמֵזִיד עַל עֲוֹן דָּבָר הַמְפֻרְסָם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁאֵין לִתְלוֹת עָלָיו עוֹד שׁוּם זְכוּת, (כְּגוֹן, (יב) בְּמַעֲשֵׂה דְּטוּבִיָּה בִּפְסָחִים, (קי"ג) שֶׁהוּא עִנְיַן נֵאוּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה), לֹא כֵן (יג) בְּדָבָר, שֶׁיֵּשׁ לִתְלוֹת עָלָיו זְכוּת, כְּגוֹן בְּחֶסְרוֹן יְדִיעַת אִסוּר הַמַעֲשֶׂה, אוֹ אוּלַי בִּשְׁגָגָה בָּא לְיָדוֹ, אוֹ לְסָפֵּר עָלָיו דִּבְרֵי דֹּפִי וּגְנַאי בְּעָלְמָא, אוֹ בְּעִנְיַן שְׁלִילַת הַמַעֲלוֹת, וְכַנַּ''ל בִּכְלָל ה' סָעִיף ב', אוֹ לִזְכֹּר עָלָיו מַעֲשֵׂי אֲבוֹתָיו וּקְרוֹבָיו, אוֹ מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, בְּוַדַּאי לֹא שַׁיָּךְ בָּזֶה מְהֵימָן כְּבֵי תְּרֵי (נאמן כשני עדים), דְּמַאי הֱוֵי (מה יהיה), אִם הַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁקֶר מֵעִקָרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסְרָה הַתּוֹרָה לְהַמְסַפֵּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר זֶה, רַק לְדוּנוֹ לְצֶדֶק בָּעִנְיָן הַזֶּה וְכַנַּ''ל בִּכְלָל ד' סָעִיף ג'. וּלְהַמְקַבֵּל גַּם כֵּן אָסוּר לְהַחְלִיט בְּלִבּוֹ אֶת חֲבֵרוֹ לִגְנוּת עֲבוּר זֶה, וְכַנַּ''ל בִּכְלָל ו' סָעִיף ז', (וּמִלְּבַד אִסוּר הַקַבָּלָה עוֹבֵר עַל לָאו דְּ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'' עִם כַּמָה עֲשִׂין וְלָאוִין הַמְבֹאָרִין לְעֵיל בַּפְּתִיחָה, כֵּיוָן שֶׁהַמְסַפֵּר בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַפּוֹסְקִים, דְּלָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, וְהוּא בִּשְׁמִיעָתוֹ הֱבִיאוֹ לְאִסוּר זֶה, דְּאִלּוּ לֹא הָיָה רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מֵאִתּוֹ, לֹא הָיָה חֲבֵרוֹ בָּא לִכְלַל אִסוּר, וְכָל שֶׁיִּתְקַבֵּל יוֹתֵר לְפָנָיו דִּבְרֵי הַמְסַפֵּר וְיִהְיֶה אֲהַנּוּ מַעֲשָׂיו, יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ לְהַמְקַבֵּל גַּם כֵּן, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא חֲבֵרוֹ לְאִסוּר גָּדוֹל כָּזֶה). הלכות לשון הרע כלל ז - ח וַאֲפִלּוּ בִּכְגוֹן מַעֲשֵׂה דְּטוּבִיָּה הַנַּ''ל, אֵינוֹ מֻתָּר לְקַבֵּל סְתָם, רַק בְּהִצְטָרֵף אֶל זֶה שְּׁנֵי הַפְּרָטִים, שֶׁצָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהֶם בְּעִנְיַן הַקַבָּלָה. א דַּוְקָא אִם סִפֵּר לוֹ, שֶׁרָאָה דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אִם (יד) שָׁמַע מִפִּי אֲחֵרִים, אֵין לְהַמְסַפֵּר הַזֶּה שׁוּם יִתְרוֹן כְּלָל. ב אֲפִלּוּ אִם סִפֵּר לוֹ, שֶׁרָאָה בְּעַצְמוֹ, אֵין מֻתָּר, רַק לְהַאֲמִינוֹ וּלְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מֵחֶבְרָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע, שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, אֲבָל לֹא לֵילֵךְ וּלְסַפֵּר דָּבָר זֶה לַאֲחֵרִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ד' סוֹף סָעִיף ה', וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין (טו) לְהַפְסִידוֹ בְּמָמוֹן אוֹ לְהַכּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי זֶה. הלכות לשון הרע כלל ז - ט וְאִם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ הַלָשׁוֹן הָרָע עַל אֶחָד הָיָה (טז) מֵסִיחַ לְפִי תֻּמוֹ בְּדָבָר זֶה, (וּמַה נִּקְרָא לְפִי תֻּמוֹ, יִתְבָּאֵר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים) דִּינָא הָכֵי (הדין כך), אִם יֵשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֲפִלּוּ אִם הוּא אֱמֶת, לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַזְּכוּת, אוֹ שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא בְּעִנְיְנִי שְׁלִילַת הַמַעֲלוֹת אוֹ אֶחָד מִשְׁאָר פְּרָטִים, שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּסָעִיף ז', אוֹ שֶׁזֶּה הַמְסַפֵּר (יז) לֹא רָאָה דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, רַק שָׁמַע מִפִּי אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי אָסוּר לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ וּלְהחְלִיט בְּלִבּוֹ לִגְנַאי עַל חֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם אֵין בּוֹ אֶחָד מֵאֵלּוּ הַפְּרָטִים, (יח) מִכָּל מָקוֹם, גַּם כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מֵאִישׁ זֶה, הַמֵסִיחַ לְפִי תֻּמוֹ, דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לֵילֵךְ אַחַר כָּךְ (יט) וּלְסַפֵּר דָּבָר זֶה לַאֲחֵרִים אוֹ (כ) לְבַזּוֹתוֹ בִּדְבָרִים עָבוּר זֶה, וְקַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר לְעִנְיַן (כא) לְהַפְסִידוֹ עֲבוּר זֶה בְּמָמוֹן אוֹ לְהַכּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, דְּוַדַּאי אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. הלכות לשון הרע כלל ז - י וְאִם יֵשׁ עָלָיו (כב) דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, שֶׁנִּרְאֶה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁמַה שֶּׁמְסַפְּרִין עָלָיו הוּא אֱמֶת, דִּינָא הָכֵי (הדין כך), אִם יֵשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר אֱמֶת, (כג) לְשָפְטוֹ לְצַד זְכוּת, אוֹ בְּעִנְיְנִי שְלִילַת הַמַעֲלוֹת, אוֹ בְּכָל שְאָר הַפְּרָטִים, הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּסָעִיף ז', לֹא שַׁיָּךְ בָּזֶה דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, דְּוַדַּאי אָנוּ